אלון סגל | צלם, במאי, עורך ויוצר עצמאי
אחת מהאהבות הגדולות שלי היא צילום. אני אוהב לצאת לרחוב עם מצלמה, לייצר אינטראקציה עם אנשים זרים ולצלם אותם.

למה להתלבט כשאפשר גם וגם

שמי אלון סגל ואני יוצר עצמאי - בוגר המחלקה למדיה, צילום וקולנוע וכיום אני מצלם, מביים ועורך. מגיל צעיר מאוד הייתי צופה בארכיון התמונות של אבא שלי, שהיה פסיכיאטר. זכורה לי התרגשות וסקרנות שצפיתי בתמונות שהוא צילם.
"הייתה לי התלבטות האם ללמוד פסיכולוגיה או מדיה, צילום וקולנוע. מצאתי את הדרך לשלב את שתיהן: יש לי תשוקה ואובססיה לצילום, המאפשרת לי להתקרב, לגעת ולהיות באינטראקציה עם אנשים."
אני אוהב לצאת לרחוב עם מצלמה, לייצר אינטראקציה עם אנשים זרים ולצלם אותם, להיות נוכח מולם.

התחנה הראשונה שלי

מיד אחרי הצבא טסתי לחו"ל והתחלתי לצלם מעבר לים. מאוחר יותר, בתהליך הקבלה לויצו חיפה, כאשר התבקשתי להראות עבודות שלי, הצגתי ספר צילומים שכלל את התמונות שצילמתי במסעותיי מסביב לעולם. אני זוכר שבמיונים ניצבו מולי מורים, שלימים מאוד הערכתי. אנשים שמבינים וחיים את עולם האמנות, המדיה, הצילום והקולנוע.
בסופו של דבר, בחרתי להירשם לויצו חיפה כי
"הרגשתי שיש שם משהו אחר. אווירה נעימה, טובה ואינטימית. האנשים שם גרמו לי להרגיש בנוח, לעומת מקומות אחרים. הרגיע אותי להירשם לשם בתקופה לא פשוטה של חיפוש מוסד ללמוד בו. ויצו היא סוג של חממה שמאפשרת לך להיות מאוד טוטאלי בלימודים. נהניתי לתת את כולי למטרת הלמידה וספיגת הידע. למזלי התאפשר לי ליצור ללא סוף ולצמוח בתהליך הלמידה. "
כמה מהמורים שלימדו אותי - אלי גרוס, עמית זולר, ראובן קופרמן, מיכה קירשנר אורי גרשוני, נלי שפר וגם אריה לנצ'ט ז"ל נחרתו עמוק בנשמתי ומלווים אותי בעשייה שלי יום יום. עם חלקם הקשר נשמר עד היום. למדתי בכיתה מאוד חזקה עם אנשים מוכשרים, זה דירבן את כולנו ליצור באופן הכי טוב שיכולנו. הייתה שאיפה למצוינות - היה אפשר להרגיש את זה בכל הגשה ועבודה שלנו. בויצו חיפה הייתה לי את האפשרות לצלם שוב ושוב ולהיות חשוף לביקורות, זה משהו שאין לו תחליף – היכולת לקבל ביקורת ולראות תמונה מחוץ לראש שלך. זהו תהליך שבונה אותך בצורה הטובה ביותר. בויצו חיפה יכולתי להתעמק ולהתבשל על ידי מגוון קורסים. במהלך הדרך ידעתי לנתב ולצמוח למקום שאליו נמשכתי יותר– אם זה מדיה, צילום סטילס, קולנוע, וידאו, אופנה או סטודיו. לצלמים ללא השכלה חסר המון ידע שהם לא מודעים אליו. כלים בסיסיים שנותנים עומק יותר גדול לניתוח אימג'ים, היכולת לראות מה יש מבחינת חשיפות, גוונים ועומק – אם לא הייתי בויצו חיפה לא הייתי מכיר אותם.

לגוון, לגוון, לגוון

מיד אחרי הלימודים התחלתי לבנות את עצמי בתחום, ולאסוף עבודה אחרי עבודה, פרויקט אחרי פרויקט. אופי העבודה שלי הוא אקלקטי. החל מבימוי וצילום קליפים לאמנים, הפקות אופנה עם שילוב של צילום סטילס ווידיאו, דרך סרטוני תדמית, וכלה בפרסומות וסרטי דוקו. בנוסף, אני משלב את קריירת ההוראה שלי - בשנים האחרונות לימדתי והדרכתי צילום אוכלוסיות שונות ומגוונות, בעיקר ילדים ומבוגרים עם אוטיזם ופיגור שכלי. באופן כללי משהו מושך אותי לאוכלוסיות קשות, אולי גם זו דרך לשלב בין עבודתו של אבי. כבר במהלך הלימודים עבדתי במעון עם ילדים בעלי בעיות נפשיות - עבודה שהעניקה לי סיפוק רב. מלבד חשיפות בחו"ל שאני מאוד גאה בהן, ב-2012 זכיתי בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קליפים עבור קליפ שעשיתי בשיתוף עם חברה טובה, הזמרת שירלי קונס, לשיר ״אדונים״.
"המוטיבציה שלי להמשיך וליצור מגיעה מהמקום של הצורך להתרגש ולרגש את הצופה ולהעביר אותו חוויה רגשית. זה מה שמשאיר אותי בזירת האומנות ומוביל אותי בכל מה שאני עושה. "
אני מקווה להמשיך לצמוח ולקבל עבודות שאני אוהב, ולאזן בין פרויקטים שאני עושה עבור לקוחות לבין פרויקטים שהם פרי יוזמתי, למשל פרויקט חדש שלי שמוצג כעת בתערוכת המייקרים במוזיאון הרצליה – עבודת וידיאו ששמה parallelograms - קולאז' ב-360 מעלות, שניתן לצפות בה רק בעזרת משקפי VR המאפשרים לצופה בהם חוויית צפייה אחרת, במרחב של 360 מעלות. העבודה מכילה מספר קטעי מוסיקה מקורית של מוסיקאים, שהם גם חברים יקרים, ביניהם דניאלה ספקטור, גלעד אברו, ערן זמיר ואורי אבני, השזורים יחד עם סיטואציות דוקומנטריות שונות. השותף לעבודה הזאת הוא אדי ישראלסקי, שאחראי על הצד הטכני-טכנולוגי שקשור לעבודה.
ניתן לטעם מהחוויה בטיזר כאן.
נפתחה ההרשמה
נותרו מקומות אחרונים!
התחנה הראשונה שלך מתחילה כאן
לפרטים ולמידע נוסף:
תודה על פנייתך,
נחזור אליך בהקדם