קים דרור וליר שטרן | מעצבות אופנה. חולקות חלל עבודה משותף Work&Shop
יש כאן וייב שהוא שלב אחד לפני המגניב, לפני הפלצני,עדיין בועט. זה נותן הרגשה אחרת. האווירה כאן מדהימה ומספקת השראה.

מצאתי דרכים חדשות ויצירתיות להתבטא

קים: היי, אני קים דרור, בת 26. אני הבעלים של מותג האופנה Kimka ואני פועלת בחלל משותף יחד עם ליר שטרן ומעצבת התכשיטים שלי כלאכודה. בנוסף אני מלמדת בויצו חיפה פוטושופ במחלקה לעיצוב אופנה ומרצה בלימודי החוץ.
"גדלתי בכפר האמנים עין הוד, בו הייתי מוקפת כל הזמן ביוצרים. זכור לי שכילדה הסתובבתי בין הסדנאות והוקסמתי. בזכות משפחתי נחשפתי למוזיאונים, תערוכות ואמנות. ראיתי עולם. זה גירה אותי וידעתי שאעסוק בתחום הזה יום אחד. "
לא השתתפתי בחוג לאמנות ומעולם לא יצרתי. לא היו לי את הכלים ומאוד חששתי מזה בתהליך הקבלה לויצו חיפה. המצוקה דחפה אותי למצוא דרכים חדשות ויצירתיות להתבטא - למשל לא ידעתי איך לצייר גוף של אשה, אז לקחתי בדים ויצרתי מהם קולאז' מטורף. מהמצוקה מצאתי דרכים חדשות ויצירתיות להתבטא. מהר מאוד גיליתי את הדברים שאני טובה בהם. אחרי שנה א' כבר "נפתחה" לי היד ,ומשם רק התקדמתי. בשנה ב' נסעתי ללונדון לסטאז' בבית האופנה של המעצב ג'ונתן סונדרס, חוויה שעיצבה אותי והשפיעה עליי, ולראיה - פרויקט הגמר שלי התמקד בפיגמנט האינדיגו, בעקבות תערוכה שראיתי בזמן הסטאז' בלונדון. הפיגמנט, שמזוהה עם תרבויות שבטיות, התגלגל במספר יבשות עד שהגיע לצורתו הנוכחית והסינטטית – הג'ינס. בפרויקט יצרתי עם אינדיגו טבעי שהוא מאוד נדיר. הפרויקט זכה לתהודה רבה בתקשורת והייתה לו הצלחה גדולה שבעקבותיה חטפו אותי לעבודה בתעשייה.
ליר: אני ליר שטרן, בת 30. נולדתי בחיפה ואני גרה בה עד היום. אני מעצבת אופנה ומורה לאמנות בבית ספר שמע לילדים בעלי ליקויי שמיעה. לפני שנתיים פתחתי מותג עצמאי שנקרא – Things by Lir Stern, . אני מעצבת בעיקר בגדים לנשים ומשתמשת בחומרים טבעיים לרוב. עד היום יצרתי 5 קולקציות תחת המותג.
"כל החיים אני מתעסקת באמנות, אובייקטים, מציירת. כשהגעתי לתיכון היתה לי התעסקות יומיומית ברענון התלבושת האחידה – להסתיר, לכסות, להחמיא ולהפתיע - שגרמה לי להיות מאוד יצירתית. ראיתי שזה עובד, ושם כבר ידעתי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה.
תהליך העבודה שלי מתחיל בלב ובראש, ועובר לגזרות שאני מפתחת לבד. צבעים וחומרים שאני בוחרת. אני עובדת בסטודיו כמו בבית אופנה קטן ומסורתי. מי שנכנס רואה מספריים, שולחן גזירה, בדים. הכל אני עושה פה לבד עד שזה מגיע לקולב. מקבלת השראה ממה שקורה בחוץ. כל פריט הוא מלאכת מחשבת ולכן יש ממנו רק מספר יחידות.

התחנה הראשונה שלי

קים: ויצו חיפה זה בית בשבילי, עם כל הקלישאתיות שבדבר. נמשכתי לעובדה שויצו חיפה הוא מוסד אקדמי אינטימי וקטן. חששתי להיבלע במקום גדול מדי. לעולם העיצוב יש מוניטין של תחום קשוח ותחרותי. לפני תחילת הלימודים ויצו חיפה נתפש בעיניי כמקום יותר סימפטי שאוכל ליהנות בו מהלימודים ולא רק לשרוד, משהו שיכול להיות חוויה. בדיעבד, תחושת הבטן שלי הייתה מדויקת.
"ויצו חיפה נתן לי את הביטחון להיות מי שאני ולבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. הצלחתי להוציא את כל מה שרץ לי בראש. כשפרויקט אחד הסתיים, רעיון חדש צמח. "
למי שבאמת רוצה, ויצו חיפה מעניק את הכלים, מעצים אותך ולא מנסה להפוך אותך למי שאתה לא. לא מנסים לשבט אותך אלא נותנים לך לצמוח מתוך הכישרון הטבעי שלך ולהיות מי שאתה. בלימודים נוצרים קשרים עם סטודנטים ממחלקות אחרות, למשל הפקת אופנה שעשיתי בשיתוף פעולה עם סטודנטיות מהמחלקה לצילום. היו חיבורים מאוד מרגשים. הדבר הכי טוב שקרה לי זה לחזור לויצו חיפה כמרצה – התחושה הטובה שיש לי מה לתת לסטודנטים, כשעד לא מזמן זו הייתי אני שישבתי שם במקומם. אז גם הבנתי כמה ידע צברתי וכמה סיפוק אפשר לקבל מלהעביר את הידע הזה הלאה לאחרים. לסטודנטים שלי אני אומרת – בלימודים אתה כל הזמן מעניין מישהו. כל דבר שתיצור תמיד יהיה מרצה שיבוא ויתייחס למה שעשית. בעולם האמיתי אתה צריך ליצור את העניין בך מאפס.
ליר: לויצו חיפה הגעתי מאוחר יחסית, בגיל 25. לא הגעתי מעצבת, אבל כאן הפכו אותי לאחת שכזאת. הייתי בן אדם רעב ויצירתי ללא כלים ושם קיבלתי הכל, בעיקר איך לחשוב ואיך לפתח. יום הקבלה היה מרגש ומלחיץ, אבל הפרצופים בראיונות היו סימפטיים. אני זוכרת את החיוך של ראש המחלקה לאחר הראיון, כאילו אמר: "זה יעבוד בינינו" ואכן כך היה.
"עבורי הלימודים בויצו חיפה היו ניסיון להוכיח שאני מסוגלת להישאר במקום אחד ארבע שנים. הסקרנות הובילה אותי משנה לשנה, מורים חדשים, קורסים חדשים. הלימודים מאוד אינטנסיביים, קשוחים מצד אחד, אך מצד שני עם המון אהבה, אכפתיות ודאגה. "
להיות סטודנט לעיצוב אופנה זאת מלחמה שמחשלת אותך לחיים. אין ספק שהם הצליחו לחנך אותי. בויצו חיפה לימדו אותי כמעט את הכל, מא' עד ת'. עד היום כשאני תופרת, המרצה שלי לטכני נמצאת בראש שלי ומסתכלת על מעשיי. ויצו חיפה הוא מקום מדהים. היחס האישי, האווירה לא מלחמתית. הלימודים מאוד קשים אבל אתה לומד כל כך הרבה שזה פשוט שווה כל רגע.

לא סתם למכור בגדים

קים: אחרי הלימודים רציתי לפתוח סטודיו. התחלתי לחפש בחיפה. הסתובבתי בעיר התחתית עד שיום אחד ליר סיפרה לי שהתפנה מקום אצלה, לשתינו זה היה פתרון מושלם. חיפה היא לא המקום הנידח כפי שחושבים. נעים לי מאוד בסטודיו, הוא נותן לי השראה. זאת לא הבועה התל אביבית, יש כאן פחות תחרות והרבה יותר שקט ליצור. העבודה עם בנות אחרות היא מעולה – אנחנו מפרות אחת את השנייה. לקוחות נכנסות עם עיניים וצמאות ליצירה שלנו. אנחנו דואגות לקשר אישי איתן כל הזמן. האמת - אנחנו סוג של חלוצות במתחם 21 - להקים פרויקט מחתרתי כזה ולראות אותו צומח, משתנה ומתהווה זה מספק מאוד. יש כאן וייב שהוא שלב אחד לפני המגניב, לפני הפלצני. עדיין הבועט, עיר תחתית עם כל הפועלים. זה נותן לך הרגשה אחרת, שאתה יוצר משהו מכלום, לא סתם מוכר בגדים. בסטודיו המשותף יש דינמיקה -
"אנחנו מתייעצות, שואלות, מדברות, חולקות. יש לי גב טוב ותמיכה. זה נוח שיש עוד שתי בנות שמביאות את קהל הלקוחות שלהן וכך אנחנו מרחיבות את המעגל שלנו. הלקוחות מפרגנות ורוצות שנצליח. "
אני יוצרת דברים שמשמחים אנשים, זה משמח אותי. מתרגשים מהיצירה שלי, זה שווה הכל בעיניי.
ליר: בסיום הלימודים בויצו חיפה גרתי בתל אביב והתחלתי לחפש את עצמי שם בתחום האופנה. עבדתי ככתבת אופנה והכרתי מלא אנשים, אבל למרות הקשרים לא הצלחתי למצוא עבודה כמעצבת אופנה. הרגשתי שבדרך הזאת אני הולכת לאיבוד. החלטתי שאם אני לא מוצאת את הדרך, אמציא אחת. באותה תקופה הושק מתחם 21 בעיר התחתית בחיפה. זאת אלטרנטיבה מדהימה שהיא מאוד לא אופיינית לאנשים בעולם האופנה – לחלוק סטודיו יחדיו. האווירה כאן מדהימה ומספקת השראה, אנחנו חברות טובות ומאוד מפרגנות. לכל אחת יש את קהל הלקוחות שלה. קראנו לחלל work and shop – חלל מעצבות משותף. הלקוחות מבינות, אנחנו תמיד מסבירות בנחמדות על פועלה של כל אחת. 3 מעצבות תחת קורת גג אחד.
"המחשבה לעזוב הכל ולפתוח מותג משלי היתה מטורפת, אבל אני אוהבת הרפתקאות. היום אני מודה על המהלך הזה, שהוא קשה יותר מכל עבודה אחרת, ואוהבת את מה שאני עושה. אני קמה כל יום וחושבת איך לעשות את הדברים טוב יותר. "
אני לא מייצרת בסין, אני מאמינה שתוצרת מקומית זה הטבע והמקורות שלנו, אנשים צריכים לחזור לשם. לפרנס את מי שעומד מולך ואת הקהילה שלך, ולא מישהו אי שם מעבר לים. יש המון מתחרים, אבל אני במקום הקטן שלי מלבישה את הנשים בעיר שלי.
נפתחה ההרשמה
נותרו מקומות אחרונים!
התחנה הראשונה שלך מתחילה כאן
לפרטים ולמידע נוסף:
תודה על פנייתך,
נחזור אליך בהקדם